כתב:עמוס ברזל

אם תתבוננו בתמונות משפחתיות עד תחילת המאה ה 19 תראו מבוגרים וילדים לבושים באותה צורה, כאילו הילד הוא פשוט מבוגר קטן שצריך לגדול ואז יתחיל את חייו. בשנת 1837 הוגה דעות גרמני בשם פרידריך פרבל מצא שהילדות המוקדמת היא הבסיס להתפתחות הילד בכל תחומי החיים ולגיל הילדות צרכים מיוחדים. לשם כך יסד את "גן הילדים" – השם מסביר את המהות – הילדים הם שתילים רכים, הזקוקים כדי להתפתח, למקום גדול ראוי, טיפוח והשגחה, כמו שתילים הזקוקים לחממה ולגנן

גן הילדים מתייחס לכוליות של הילד ז"א לפיתוח סימולטני של כל תחומי האישיות וכן להכין את הילד לחברה בה הוא עתיד לחיות, ע"י הקניית נורמות וערכים מקובלים בה, וכן קישורי חיים. על פי הצרכים של הפרט והחברה אליה הוא משתייך. פרבל הבין שתפקידו של הילד הוא לרכוש את הדברים האלה באמצעות משחק {להבדיל מהמבוגר ששגרת יומו היא העבודה}. "במשחק חופשי" הילד לומד תפקידים חברתיים, נורמות התנהגות וכישורי חיים. הילד וחבריו קובעים את התוכן והדינמיקה של המשחק. "במשחק דידקטי" הילד מפתח בנוסף לכך גם מיומנויות פיסיות מוטוריות וקוגניטיביות שעצם מבנה המשחק מכתיב.

עיקר פעילותו של פרבל הייתה פיתוח והמצאה של משחקי חברה מלווים במוסיקה, לשם כך חיבר שירים מיוחדים והמציא משחקים כי עד לזמנו זה לא היה מקובל. למשל שירי לימוד כמו: "מי יודע, מי יודע, איך סנדלר עוד? במרצע הוא רוצע מסמרים של עץ תובע ככה הוא עובד וכן הלאה, מקורם בשיטתו של פרבל. כך גם ליווי מוסיקלי לתווים: דו הוא דוב לבן צפוני, רה הוא רע מאוהב. ולאותיות: א - אוהל ב – זה בית וכו'. ישנם רעיונות חדשים אך המקור הוא גילוי הצורך בליווי מוסיקלי, לתכנים, לעודד חווית לימוד וזכירה לשיטתו של פרבל. כולנו זוכרים את הסצנה מצלילי המוסיקה בה האומנת הצעירה שהכירה כנראה את שיטתו של פרבל מלווה את הנגינה בשירה ותופרת לילדים בגדי משחק כדי שיוכלו לבלות במשחקי חברה והתנסות וכל זאת למורת רוחו של האב השמרן והקשוח וזו בדיוק תקופת המעבר מחינוך נוקשה ולא הולם את צרכי הגיל הרך, לחינוך בשיטתו של פרבל שמעלה את החינוך בגיל הרך לראש סולם העדיפויות